פותחים ספר

לקראת ראש השנה, בחר מוסף הספרים של "הארץ" לפרסם את שלוש הפסקאות הראשונות של "צייר המלחמות", הסיפור שפותח את האסופה החדשה (והראשונה שלי), שנקראת גם היא צייר המלחמות.

צייר המלחמות, שכרגע נמצא בהגהות, צפוי לראות אור בתחילת 2009 בהוצאת טובי.

וכך מתחיל "צייר המלחמות":

צייר המלחמות סוגר מאחוריו את דלת הכניסה ומניח במחסן את תיק הגב הגדול והמרופט שמלווה את שירות המילואים שלו בחמישים השנים האחרונות. הוא חולץ את נעליו ושולף את חולצת המדים הדהויה מתוך מכנסיו המאובקות. הוא נזכר בימים עברו בהם אשתו הייתה מחכה לו בכניסה וממהרת לפשוט ממנו את המדים המלוכלכים כדי לזרוק אותם לכביסה – היא נהגה להתלונן שהם מריחים כמו הצבא, ושלאותו ריח אין מקום בחיים האזרחיים. אבל אשתו נפטרה לפני יותר מחמש שנים, ילדיו מתקשרים שבוע מראש לפני שהם מביאים את הנכדים לביקור וחבריו המעטים נעלמו בהדרגה, מבלי להשאיר כל זכר לקיומם. הדירה מריחה לו ריקה – אף אחד לא מחכה לו במטבח, בסלון או בחדר השינה.

הצייר נכנס למטבח, מוזג לעצמו כוס מים ופותח את דלת המקרר. לאחר סקירה מהירה של תכולת המקרר הוא מחליט שהוא לא רעב ושעדיף שהוא יתרחץ קודם. הוא יוצא מהמטבח, מדליק את הדוד ומתיישב על הספה בסלון כדי לחכות למים חמים. משועמם, הוא מניח לעיניו לשוטט על פני הסלון עד שהן נחות על כן הציור שעומד בפינת החדר, מכוסה בפיסת בד שחורה.

צייר המלחמות, שנודע בעיקר בזכות האיורים הרבים שתרם במרוצת השנים לספרי ילדים, חזר היום משבוע מילואים במוצב קרבי מחוץ לג'נין. מאז מבצע סיני מלווה צייר המלחמות את כוחות צה"ל ומנציח בציוריו את הקרבות הרבים ששוטפים את הארץ שנה אחרי שנה. שירות המילואים האינסופי שלו לקח אותו למקומות כמו ג'וניה, ג'זין, ועכשיו גם לג'נין. אותם מכחולים שבימים שקטים מציירים חיות צבעוניות ודמויות מחייכות נרתמים פעם אחר פעם לצייר טנקים בוערים וחיילים מותשים. שבוע של ימי פעילות עמוסים יחד עם הקצינים הצעירים בג'נין וחייליהם הצעירים עוד יותר מילא את מחברת הרישומים שלו בעשרות סקיצות חדשות לציורים שיהיו חלק מסדרת "האינתיפאדה החדשה".

בינתיים, שתהיה לכולם שנה טובה, ושארוחות החג יעברו בשלום.