תיאטרון

באוקטובר 2007 כתבתי, יחד עם חברתי הטובה נעמה גורן, הצגה שהשתתפה בפסטיבל Smallבמה 5 של אוניברסיטת תל-אביב. ההצגה, לא יודעת, תשאל אותי מחר, מורכבת מ-15 מחזות קצרצרים, או מחזונים, בסדר אקראי. בתחילת ההצגה מחלקים תכניות לקהל שכוללות את שמות המחזונים ואת המספרים שלהם. מעל הבמה תלוי חבל כביסה ועליו דפים ממוספרים. הקהל, בהתאם לתכניה, בוחר את סדר המחזונים. ככה, כל ערב, מקבלים הצגה שונה, כשמ-15 מחזונים אפשר להרכיב 1,307,674,368,000 הצגות שונות.

ההצגה, שזכתה בסוף הפסטיבל בתואר "חביבת הקהל", מבוססת על זרם חדש בתיאטרון האמריקאי שנקרא Neo-Futurism, מעין גלגול מודרני, קומי, קליל וקצבי יותר מהפוטוריזם האיטלקי של טרום מלחמת העולם השנייה. הקבוצה שפיתחה את ה-Neo-Futurism מבוססת בשיקגו, ויש להם גם קבוצה-אחות בניו-יורק. ההצגה שלהם, שנקראת Too Much Light Makes the Baby Go Blind, נמשכת שעה וכוללת 30 מחזונים.

לחצו על כל אחת מהתמונות למטה כדי לראות אותה בגודלה המלא.


 
 

מהגיטרה נגד כיוון השעון: יוסי חלמיש, מיכל פלח-נעים, מורן זלמה, עדי אלחרר, עמית בן יעקב ועופר שפיר

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: